Modern nomads lifestyle, travel and beyond. Our journey in the new version - the beginning, thoughts & ideas while traveling the world.
פודקסטים
יולי, 2024
כדי לחיות 24X7 עם בן הזוג שלך (כפי שאנחנו חיים כשאנחנו בדרכים, שזה רוב השנה), יש שתי אפשרויות: הסכמה או חלוקה. כששנינו אוהבים את אותו דבר יש הסכמה ועושים את זה ברצון, נניח שנינו אוהבים לטייל בטבע, כפרים עתיקים ולרחל על המקומיים... לכן אין בעיה, אך כאשר אחד אוהב משהו והאחר לא, צריכה להיות חלוקה, למשל היא אוהבת עליות ואני לא, אז אנחנו מתחלקים אני מקטר בעליה והיא מקטרת בירידה. בדרך כלל אנחנו בהסכמה (איזה מזל). אבל יש נושא אחד שאנחנו לא. פודקסטים! מאחר ואנחנו הרבה בדרכים, לשמוע פודקסטים מתבקש. אלא שזוגתי שתחיה מסוגלת לשמוע רק פרק אחד ברצף. אחרי כל פרק צריך לנוח שעות, כדי לעכל, ולהתכונן לבא בתור... ניסינו הכל, אזניות, לערבב נושאים, להתחיל לשמוע רק בצהריים, ומה לא.. בעיה. 😀
מפות גוגל
יולי, 2023
אנחנו מעריצים את גוגל מפות. לעיתים אתה נפעם מהיכולת של האפליקציה לדעת בפירוט כה גדול כל כך הרבה על דרכים נידחות בעולם... וכעת לאחר שזבחנו למולך (המכונה שבקרוב תשלוט בנו)... אנחנו ממליצים לא לסמוך עליו במאה אחוז (כמו על כל אפליקציית AI)... לא מזמן מצאנו את עצמנו על פסגת גבעה כשלפנינו רק טרסות בגובה חצי מטר כל אחת, והמולך מתעקש להמשיך ישר קדימה; או שהוא שולח אותנו לרחובות הצרים מלהכיל רכב או לדרכים לא סלולות וחלקם ממש בעבירות קשה שאנחנו שואלים את עצמנו איך הוא יודע שאנחנו ברכב 4X4. וזה בלי לקחת בחשבון את הפעמים שהוא לא מכיר שכביש חד-סטרי ומשכנע אותך לנהוג באין כניסה או שהוא חושב שאתה כעת באמצע הים או המדבר ללא דרך ברדיוס נראה לעין. דהיינו המפה והמציאות לא חד המה. אז מה עושים... להלן כמה עצות שימושיות:
>> בודקים כמה זמן המערכת חושבת שיקח לעבור קטע מסוים ואם לדוגמא 10 ק"מ צריכים לקחת שעה המשמעות היא בדרך כלל שהדרך לא עבירה. כדי לוודא עברו למוד לווין ועם זום מכסימלי ניתן לראות את מצב הכביש.
>> במקומות בעייתיים אנחנו מפעילים שני טלפונים אחד גוגל ואחד וויז ומשווים.
>> הנווט (זה שליד הנהג) בודק את הדרך ושוקל האם הצעות המערכת הגיוניות. יש למערכת נטייה להמליץ על קיצורי דרך מיותרים כדי לחסוך חצי דקה. הם עלולים לעבור בדרכים לא עבירות.
>> במפות מסומנות דרכים יפות (בירוק) אך כאשר המסלול מסומן (בכחול) לא רואים את ציוני הדרך היפה. לכן כדאי להסתכל במפה לפני המסלול ולבחור איך רוצים לנסוע ולאלץ את המערכת על ידי הוספת נקודות.
>> אלא אם כן אנחנו ממהרים (נדיר), נבחר באפשרויות להימנע מכבישים מהירים. זה יותר איטי אבל כייף שבעתיים. שימו לב שלעיתים סביב כביש מהיר קיים הכביש הישן שנוסע באותו תוואי אך מזגזג סביבו. במקרה כזה אנחנו ממליצים לנסוע בכביש המהיר.
>> אנחנו נוסעים עם המערכת במיוט. כך שכשעושים טעות בניווט המערכת מיד מוצאת דרך אלטרנטיבית (לא פעם כמה קמ טובים על מנת לעשות סיבוב פרסה), לכן אנחנו עוקבים אחרי הזמן שנותר ואם הוא פתאום מתארך זה סימן שכדאי לבחון מחדש את ההחלטות לגבי החיים שלנו . 
.
>> הדרך שלנו לתכנן טיול היא לאסוף המון נקודות מומלצות (מהמרשתת) ולסמן אותן על המפה (תחת שמירה> רוצה להגיע לשם) כאשר בתחילת היום אנחנו מתכננים מסלול, נחפש נקודות כאלו שסומנו מראש באזור (מסומן בירוק על המפה) ומוסיפים אותם למסלול. שימו לב שכשיש מסלול הנקודות הללו לא מופיעות על המפה (באג?).
יאללה חפרנו מספיק... נסיעה נעימה.
בתמונה - גוגל מפס שלי מ- 2016 (יש בה עדיין כל כך הרבה חורים לא אדומים )
ביקורת קוראים
יולי, 2023
הביקורות על המלון היו מעולות, המחיר אמנם היה נמוך מהמצופה, אבל היינו מחוץ לעונה אז לך תדע. ואכן המלון היה איכותי. מראות על כל התיקרה בחדר, ערוצי הפורנו בלופ בטלוויזיה, אביזרי מין למכירה על השולחן והחומות הגבוהות שמקיפות את המלון. וכך גילינו שמוטל בברזיל (ובעוד כמה מדינות בדרום אמריקה) הוא מלון שמשכיר חדרים לפי שעה.
בדרך כלל אפשר לסמוך על ביקורת בתי מלון (נניח בבוקינג דוט קום או בגוגל מפס), בעיקר אם אתה יודע מה אתה מחפש.
גם ביקורות מסעדות של הסועדים ישקפו את המציאות (נניח בגוגל מפס), וכשאנחנו רואים משפטים כמו "מזון בסיסי אבל טעים" או "אווירה נהדרת" (מלווה בציון 4.8 ממאות מדרגים), אנחנו יודעים שזה המקום בשבילנו.
אפילו ביקורות על אתרי תיירות משרתים אותנו ממש לא רע (אם כי בדרך הפוכה), כאשר כתוב "חובה לראות" או "אסור להחמיץ" ברור לנו שהמקום יהיה עמוס במבקרים ואסור להתקרב אליו....
אז מדוע זה לא עובד בספרים? ביקורות (שקוראים כותבים) כגון "הספר הכי מענג שקראתי!", "לא הצלחתי להפסיק לקרוא", "ספר שנון וחכם, מלא הומור בריטי איכותי"... לא אומרות כלום על הספר כאילו מי שכתב את הביקורת לא קרא את הספר. אוקי תאמרו, יתכן שהביקורות השליליות יתנו רמז, ולא, גם הן לא קשורות לספר (ואת זה אתה יודע בדיעבד). למה? לאלוהי הספרים הפתרונים.
בתמונה במלון בתאילנד עם ביקורת מעולה .
המטרה בחיים
דצמבר, 2022
לא מעט אנשים שואלים אותי לאחרונה מה המטרה שלי בחיים, בעיקר לנוכח אורח החיים שלנו. וזה מצחיק כי מעולם לא שאלו אותי מה המטרה שלי בחיים, ומצחיק יותר, אני לא חושב שהיתה לי אי פעם "מטרה בחיים". בשלב מסויים בחיים יכולתי לומר אני רוצה להיות מהנדס, או לסיים דוקטורט או שיהיו לי חמישה ילדים או שאני רוצה להתפתח בקריירה. אבל "מטרה"? והכי מצחיק שאני אוטוטו בן 70 וכעת צריך להגדיר מטרות בחיים.
ובכל אופן שאלו אז הנה התשובה (בעיקר עבור עצמי). המטרה שלי בחיים קשורה בחוויות, לחוות חוויות ובעיקר כאלו שקשורות בסקרנות לגלות דברים חדשים, לחוות מקומות שלא הייתי בהם, לדבר עם אנשים שלא דיברתי, לגלות מנהגים שלא הכרתי או לנהוג בכלי רכב שלא נהגתי. מטרה צנועה שאורח החיים שלנו תומך בה.
ואירה חושבת שהמטרה שלי בחיים צריכה להיות "לעשות אותה מאושרת".
פקטור הודו
ספטמבר 2022
ב- Booking.com יש ציון לכל מקום. ציון שניתן על ידי המשתמשים ובדרך כלל אמין. אלא שאין דין ציון 9 בהודו כציון 9 באנגליה לדוגמא. באנגליה 10 ניתן לארמון בקינגהם (אם הם רק היו משכירים אותו ללילה) ולכן מקום בציון 8 ומעלה יהיה ברמה מאד גבוהה עם דגש על פרטים, בתחזוקה מעולה ודיוק בתיאור. בהודו לעומת זאת לא תתפלא למצא במקום עם ציון 9 שאין מים חמים (מתקלחים בשיטת דלי-גדול-דלי-קטן), הניקיון לא מגיע לפינות והחדרים עם מינימום הכרחי. לזה אנחנו קוראים פקטור הודו (סימן רשום).
במקומות רבים פקטור הודו יפעל גם בהבדל בין העיר לכפר (בדרך כלל לטובת העיר) או בין מלון להוסטל (בדרך כלל הוסטל בציון 10 עדיין מתאים לאנשים עד גיל 25 גג). לוקח כמה ימים למטייל המיומן לגלות את הפקטור בהגיעו למדינה חדשה והנה אנחנו בגרוזיה. בערים הכל בסדר (פקטור 0.9) אך כשאתה יוצא להרים, שם אנחנו בדרך כלל, הפקטור יורד לתהומות. המקומות פשוטים, חוסר שימת לב לפרטים, הניקיון לא משהו והמקלחת משפריצה לצדדים ונמצאת בכלל בחצר (ועדיין יש להם ציון 9.2 עם הילולים של האירוח הגאורגי).
לקח לנו שבוע למצוא את הפקטור (0.7 למי שמתעניין). אבל (בגאורגיה יש אבל גדול), לא חשוב מה הציון המארחים יהיו חמודים להפליא מוכנים לעזור, משתדלים מעל ומעבר וזה מנצח כל פקטור. בתמונה חוות דעת על מקום (ציון 9.3) שאנחנו נתנו לו 7 בעיקר בגלל שבעלת הבית הייתה חמודה.
נוודים מודרניים
אנחנו קוראים לעצמנו נוודים מודרניים. מי שעוקב אחרינו יודע שאנחנו אוהבים להיות בתנועה ולא מסוגלים לתכנן ליותר משבועיים קדימה. אם תשאלו אותנו לאן ניסע בעוד חודש נדע לספר לכם (טורקיה, גאורגיה, ארמניה, איזרביזאן) אבל אם הייתם שואלים אותנו לפני שבועיים התשובה הייתה שונה (ראלי בפורטוגל), ובהחלט יתכן שעוד שבועיים התשובה תשתנה עוד פעם.
מאחר ואנחנו נוודים נדמה לנו שיש נוודים בכל מקום (תכונה אנושית ידועה). נוודות לא חייבת להיות פיזית במעבר ממקום למקום, אלא בכל נושא שבו מדלגים בין האפשרויות. ולהלן מספר דוגמאות:
סטרימינג - עד לא מזמן לכולם היה ערוץ צפיה אחד עיקרי נניח נטפליקס, וכשעשית מנוי זה היה לשנים. וכעת יש מגמה עולמית של דילוג בצפייה (בקרוב גם בישראל), עושים מנוי לחודשיים לדיסני (בינג', בינג', בינג' ועוברים ל- HBO או לפריים או חוזרים לנטפליקס לראות את העונה החדשה של...). נוודים בצפייה.
בירה – לטמפו יש מספר קטן של בירות שאותם הם משווקים כבר שנים (לדוגמא גולדסטאר, מכבי, פאולנר), בשנים באחרונות צצו ברוריות (Breweries) שמייצרות בכל חודש סוג חדש של בירה, (למשל הדובים, שפירא, השקמה). כל מחזור שונה מהקודם לו ויש קבוצה הולכת וגדלה של גרופיז שמחפשים את הטעם החדש.
קונים דירה - יותר ויותר צעירים בוחרים לא לקנות דירה, חלקם מסיבות כלכליות (זה יקררררר) אך חלקם בחרו לא לקנות כדי לקבל גמישות במקום המגורים. נוודים בדיור (השלב הבא אוהל?).
ומעניין אותי מתי תהיה נוודות בבחירות בישראל (אני לדוגמא מצביע מגיל 18 לאותה מפלגה )
המדריך לבוקינג דוט קום לנוודים מודרניים
יוני 11, 2022 - נכתב ע"י יואב ארמוני
השעה ארבע אחה"צ מתחילים לחפש מקום לישון, שלט ל- B&B בצד הדרך, נוסעים לעברו, על השלט מופיע "פנוי" נכנסים פנימה, השירותים משותפים, עוברים למקום הבא, החדר מתאים לאצבעוני, המקום הבא, ריח חריף של כרוב מבושל... בסביבות השעה שש לאחר כניסה לחמישה כאלו, מתחילים להתפשר ובשבע לוקחים את מה שיש. התסריט הזה היה לחם חוקינו עד לפני מספר לא גדול של שנים. ואז הגיעה בוקינג.
בכל ערב יש לנו את טקס של הזמנת מקום למחר (בדרך כלל תוך כדי ארוחת הערב). קודם כל מחליטים לאן נוסעים מחר, לדוגמא היום אנחנו נוסעים ל- Glen Affric בסקוטלנד שמענו עליו בארוחת הבוקר כאשר הזוג לידנו חלקו רשמים עם אדם אחר (ואנחנו צוטטנו לשיחה).
כעת מחפשים בבוקינג מקום קרוב ליעד. אנחנו משתמשים בשלושה מסננים:
ציון אורחים 9+ מכמה שיותר מדרגים (יש מדינות שגם ציון 8+ בהחלט מתאים לנו).
טווח מחיר (מניסיון זול מידי לא טוב – אין כאן ארוחות חינם).
שירותים פרטיים.
כעת ממיינים בהתאם למרחק מהיעד. אם אנחנו לא בשיא העונה בדרך כלל נמצא שלל מקומות שמתאימים לנו. מכאן אין טוב ממראה עיניים. גודל החדר (לפחות 18 מ"ר), תמונות של המקום והחדר, ותמיד קוראים חוות דעת של האורחים (בעיקר את אלו שלא היו מרוצים).
אם לא מצאנו חדר קרוב מספיק ליעד, נעלה את המחיר או נוריד את ציון האורחים – מעולם לא מתפשרים על שירותים .
באם אנחנו מחפשים מקום בעיר, אנחנו אוהבים להיות קרוב למרכז העיר ונבדוק מה מצב החניה במקום.
מאחר ואנחנו מזמינים בסביבות 200 לילות בשנה דרך בוקינג ניתן לומר בוודאות שכמות הנפילות קטנה עד כדי זניחה. וחווית מציאת מקום ללילה הפכה מסיוט לטקס מרגש.
גילוי נאות – אין לנו שום קשר עם בוקינג – סתם חושבים שהיא וגוגל מפס שדרגו את חווית הטיול שלנו ברמות.
ולסיום תובנה מעניינת – לא חשוב באיזו מדינה אנחנו, המארחים הטובים ביותר לא יהיו במקור מאותה המדינה. גרמנים באיסלנד, הולנדים בצרפת, איטלקים בארגנטינה, צרפתים במרוקו ואנגלים בסקוטלד.
בתמונה החדר שלנו הלילה ציון 9.8 (החדר מגיע עם החתול ששמו קספר).
ציר הזמן
מאי 2022 - נכתב ע"י יואב ארמוני
בגוגל מפות יש בציר הזמן "תובנות" ניתן לראות מה עשיתי מידי חודש בחודשו (מאז 2013). אם ניקח את חודש מרץ השנה כדוגמא:
הלכתי 66 ק"מ (ואני מספר לכולם שאני צועד 8 ק"מ ביום - לאן נעלמו 22 ימים)
- נסעתי 4,359 ק"מ (מתוכם 2,500 ק"מ ברולס רוייס – זה גוגל לא ציין)
- אכלתי כמעט 34 שעות (שזה יותר משעה מידי יום)
- ביליתי 479 שעות ו-28 דקות בבתי מלון (החיים היפים)
ערכתי קניות 25 שעות (כאן חייבים הבהרה כי הרוב סופרמרקטים – יצאתי גבר גבר)
- צרכתי 4 שעות תרבות – רובם באלהמברה בגרנדה שזה לטעמי סביר כתרבות אבל גוגל לא סופר שקראתי בערך 60-70 שעות, ראיתי המפץ הגדול 30 שעות והשתתפתי בראלי מאד תרבותי
- והכי חשוב עשיתי ספורט שעה וארבעים דקות (זה בפרוש מסביר את הכרס שצמחה לה לאחרונה בחזית גופי)
עוד מציין גוגל שביקרתי במהלך החודש ב- 14 בארים (ואני לא שותה אלכוהול – ככה זה כשאתה יוצא עם רוסיה)
בזכות חוסר המעש
אפריל 2022 - נכתב ע"י יואב ארמוני
חוקרים טוענים שהמוח שלנו עובד בשני מצבים, מצב פעיל ומצב בוהה. מצב בוהה (יושב ולא עושה כלום) זה הזמן שבאים רעיונות חדשים (כאילו משום מקום), נפתרות בעיות שהציקו זה זמן ונזכרים בדברים שהתאמצנו לזכור ללא הצלחה. אותם חוקרים טוענים בשבח זמן הבהייה וממליצים אפילו באופן מכני להקדיש זמן בו אתה לא עושה כלום.
מניסיון זה קשה, אותי לא תמצאו בוהה, יש שניה שקט במסעדה (בארוחה רומנטית עם אירה) - ארים את הטלפון ואתחיל להתעסק בו. לא מצליח להירדם - אדליק את הטלפון והוא כבר ידאג לשינה, יש פרסומת בטלוויזיה - טלפון, מחכה בתור בסופר - טלפון... אין שניה ביום שאני לא פעיל או מביט בטלפון, קורא, מדפדף, בודק...
היכן אני כן בוהה, בנהיגה. כנוודים אירה ואני בממוצע בדרכים מספר שעות כל יום. מאחר ואנחנו נוסעים רק בדרכים צדדיות ומשתדלים להימנע מערים, רוב הזמן אנחנו די לבד על הכביש, במצב נהיגה אוטומטי שלא דורש מאמץ מוחי. ואז מדברים, שומעים פודקסטים, משחקים טריוויה אבל חלק ניכר מהזמן פשוט יש שקט באוטו ולאחר מספר דקות התחושה היא שאתה בחלום, זהו כנראה זמן הבהייה שלי.
נכון שעוד לא גיליתי שום תרופה לסרטן בזמן הבהייה אבל מדובר על הנאה צרופה.
מקור – עיצוב התודעה – לירז מרגלית
עליות ומורדות
נובמבר 2021 - נכתב ע"י יואב ארמוני
היום טיפסנו ל"צריף של קלרה" כאן באלפים באוסטריה, AllTrail (אפליקציה של מסלולי טיולים) מגדיר את המסלול "קל – מיועד לטיול אחה"צ ביום א'". אם נתעלם מהעובדה שמדובר על מסלול בן 8 ק"מ צד (סה"כ 16 ק"מ) ונתעלם מהעובדה שמדובר על 600 מטר הפרש גובה (בערך בניין בן 200 קומות) ואף נתעלם מהעובדה שהצריף היה סגור והמרק עליו חלמנו לא היה בנמצא, הרי הטיול היה באמת קלי קלות. אבל לא על זה רציתי לכתוב אלא על תופעה מעצבנת. אירה זוגתי שתחיה ואנוכי, חולקים הרבה אהבות אבל יש נושא אחד שמפר את ההרמוניה, מעב על הזוגיות ועשוי לסכן את עתידנו. אירה אוהבת עליות ואני אוהב ירידות (מי אוהב עליות?). לא חשוב מה השיפוע או אורך המסלול כל עוד אנחנו בעליה אירה כמו איילה מפזזת לה במעלה בקצב של גולנצ'יק ומפטירה משפטים כמו "לא עוצרים בעליה" בעוד אני משתרך הרחק מאחור מתנשם, מיוזע ומקלל את אלוהי ההרים והעליות. אולם כשמתהפך הכיוון ואנחנו בירידה, אירה כמו תינוק שלמד כרגע ללכת, זוחלת לאיטה, נאחזת בכל מעקה מזדמן ומקטרת לכל עבר, בעוד אני מדלג לי בקלילות מסלע לסלע בצהלולי צהלולים. אין לי מושג איך פותרים את הבעיה הזאת – אבל היא דורשת פתרון ומהר.
טיול בעידן הקורונה
טיול בעידן הקורונה - סעו לאן שאפשר, יש עדיין הרבה מקומות לחקור
ספטמבר 2021 - נכתב ע"י יואב ארמוני
טיול בעידן הקורונה – רצינו סיביר ומונגוליה, הקורונה רצתה משהו אחר. ולאחר המתנה של מעל לשנה וכשחשבו שהכל מאחורינו יצאנו להסתובב קצת בארצות שאינן דוברות עברית (סיביר ומונגוליה נדחו לשנה הבאה – אינשללה ואנחנו משוטטים באירופה). אבל טיול בזמן קורונה מציב אתגרים ואנחנו רק באמצעו של הגל הרביעי.
קודם כל יתרון משמעותי של טיול בזמן קורונה אנחנו מפתחים את יכולת הבנת הנקרא שלנו (באנגלית מתורגמת מכל מיני שפות). לפני כל עליה למטוס/ מעבר גבול חורשים את המרשתת בניסיון להבין מה הדרישות המינימליות לכניסה למדינה, מה צריך לעשות, אילו טפסים למלא, אילו בדיקות לעבור, באילו אתרים לבקר. עד כה דרכון וחיסון קורונה מספיקים.
יתרון משמעותי נוסף הוא תרגול בלקיחת סיכונים, אנחנו מסרבים בעיקרון לחשוב מה יהיה אם... מה יקרה אם לא יתנו לנו לצאת משדה התעופה, מה יקרה אם לא יעבירו אותנו את הגבול, מה יקרה אם תעודת התחסנות מישראל לא מספיקה.... כאמור לא חושבים על כך, מכסימום נסתדר.
חשבנו שלא יהיה עמוס, מי יוצא לטייל כשבחוץ משתוללת מגיפה. וזה הסתבר כתקוות שווא. אמנם רוב התיירות מקומית (פרט לגרמנים הם עדיין בכל מקום) אך לצערנו בתי המלון בתפוסה מלאה, ויש תורים בכל אתר תיירות. ובכל אופן יש כאן יתרון, כאשר אתה מטייל באפריקה (טרום קורונה) אתה תמיד מרגיש מיוחד, יש התרגשות בקרב המקומיים כשמגיע תייר לבן. אותה תחושה קיימת כאן באירופה. פתאום הגיעו זוג תיירים שלא מדברים את השפה המקומית וואו כמו יצורים מהחלל החיצון.
לאחר שביקרנו ברומניה, איטליה, איסלנד, אוסטריה, הונגריה וקרואטיה, אף אחד לא ביקש בדיקת קורונה (אין), במקרים נדירים ביקשו תעודת התחסנות (יש), ברוב המקומות אין צורך במסכה (יש בכיס כל הזמן), COVIT הוא לא נושא לשיחה (גל החום כן)... ועד כה לא היינו צריכים לשנות כיוון בעקבות מסמך חסר (הקש בעץ שמונה פעמים כי יש לנו עוד לא מעט תוכניות).
עוד שבועיים אנחנו מתכננים ביקור מולדת (לאחר 3 חודשים) ונראה לנו שזה יהיה האתגר האמיתי (בדיקות, חיסון שלישי, בידוד, סגר, חגים ) 
).
נוודים מודרניים - איך זה עובד
ספטמבר 2021 - נכתב ע"י יואב ארמוני
שוטטות – איינשטיין אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, ואנחנו אוהבים לשוטט עם ספרים דיגיטליים וערכת קפה אבל בלי שיר הולם.
לא נמאס לכם? שואלים אותנו לעיתים יותר קרובות משהיית מצפה, "עוד פעם שמורת טבע, הר ירוק, מפל מים, מסלול הליכה, לא מעייף להחליף מלון כל יום?", אז ככה: אנחנו לא בחופשה, זאת דרך החיים שלנו (עד שימאס לנו), למרות שאנחנו בחו"ל, ישנים בבתי מלון ומסתובבים באתרי תיירות, זאת לא חופשה ולכן זה לא נמאס (בינתיים), אולי היינו בדואים בגלגול הקודם, ונאמץ את ברוזה עם צלילי חליל של החולות (שיר אהבה בדואי).
לא נמאס לכם אחד מהשני?, ממשיכים השואלים להקשות, "איך מחזיקים זוגיות כל כך צמודה, 24 שעות במרחק נגיעה". האמת אין לנו מושג, אולי בגלל ששנינו פשוט אוהבים את המצב הזה.
והנכדים והילדים?, ממשיכים בעיניים כלות "איך אפשר לנטוש אותם לתקופה כה ארוכה", כאן דווקא יש לנו תשובה טובה, מצאנו לעצמנו קצב שאנחנו חיים איתו בשלום, חודשיים-שלושה בדרכים, חודש בחופשת מולדת בארץ, בזמן השהות בארץ אנחנו מסניפים את כולם ככל האפשר וחוזרים לסורינו בעולם הרחב.
בקיצור מומלץ לתקופת הפנסיה, לא חייבים חודשיים-חודש, אפשר גם שבועיים-שבוע 😊. .
מבקר בתי מלון
אוגוסט 2021 - נכתב ע"י יואב ארמוני
י פעם היה לי חלום להיות מבקר מסעדות, להכנס למסעדה ולהזמין את המנות עם השמות הכי משוגעים בלי לעשות חשבון למחיר ואז להתחשבן עם המלצר חמוץ הפנים והשירותים החשוכים. אלא שעם השנים והכרס המשתפלת החלום התפייד והוחלף בחלום חדש -מבקר בתי מלון.
אנחנו מטיילים הרבה ובדרך כלל הטיולים שלנו מתגלגלים, דהיינו כמעט כל יום אנחנו ישנים במקום אחר. מאחר ויש לנו התנגדות עקרונית לאוהלים, שקי שינה, בישול על מדורות וכיוצא באלו התנהגויות צופיות. אנחנו אלופי העולם בבוקינג דוט קום.
מבקר בתי מלון נראה מקצוע מכובד, אתה נכנס מעדנות ללובי וסוקר בעין מקצועית את השנדלירים התלויים מהתקרה, בוחן את מדי השרד של פקיד הקבלה ומצקצק לגבי השטיחים המרופטים בקצוות, בוחן את אמצעי הבטיחות ומהירות המעלית וכך מתקדם עקב בצעד אגודל בבחינה מעמיקה של אלפי פריטים שמרכיבים מלון. ובכן אני פיצחתי את השיטה. יש פרמטר אחד שמצביע יותר מהכל על איכות המלון, שאם תבדוק אותו תדע מידית לשבט או לחסד, thumb up or down. המקלחת. לא חדר האמבטיה על השמנים המפונפנים לא הכיורים בסגנון לואי ה-14, אף לא השירותים עם בולמי הזעזועים למושב אסלה, אלו לא יצביעו על איכות המלון הינף זרוע אחת תגלה לך הכל – פתיחת המים בטוש. כמה מידע יש בתנועה קלילה של פרק היד, האם יש נזילה לאורך הצינור, לאן המים משפריצים, עוצמת הזרם, והכי חשוב האם ברז המים החמים בצד של המים החמים?. ואם יש לך כמה דקות למקלחת מרעננת האם טמפרטורת המים נשארת קבועה לאורך כל המקלחת.
וכעת שגיליתי לכם את הסוד מי יתן לי עבודה במקצוע, אני והפה הגדול שלי.
ההתחלה
מאי 2021 - נכתב ע"י יואב ארמוני
אני אוהב לכתוב סיפורים קצרים בדרך כלל כשאני מתחיל לכתוב עם רעיון כללי ומשפט פתיחה אך אין לי מושג איך יסתיים הסיפור, הסוף מגיע תוך כדי כתיבה.
בניגוד לנוהג הקבוע של "בוא נתחיל ונראה לאן נגיע" הפעם תכננו לעומק הטיול. בדקנו את מזג האוויר הצפוי לאורך כל המסלול (קר שם!), בחנו מקומות לינה לאורך הדרך (יש לנו רתיעה עקרונית מאוהלים וכיפת שמים מעל הראש בלילה) ואפילו הכנו בנק מטרות לאתרים שנרצה לבקר בהם. בקיצור היינו מוכנים…. ואז הגיעה הקורונה וקורקענו למשך שנה וחודשיים. אנחנו לא היחידים שהקורונה שינתה להם תוכניות (מי יותר ומי פחות) כך שקשה לנו להתלונן, מה גם שניצלנו את הזמן לשהות של שנה במצפה רמון וממש לא סבלנו. .
התכנון המקורי היה אמור לעבור ב: רומניה, סרביה, הונגריה, קרואטיה, סלובקיה, אוסטריה, גרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד, דנמרק, שבדיה, נורבגיה, רוסיה (הרבה רוסיה), מונגוליה, קזחסטאן, קירגיסטאן, אוזבקיסטאן, טג'אקיסטאן, טורקמניסטאן, איזרביג'אן, גאורגיה, ארמניה, טורקיה, בולגריה, יוון ורומניה. וכך זה היה אמור להראות:
הערכנו את הטיול בשנה פחות או יותר, קייץ באירופה וצפון רוסיה וחורף על שפת הים הכספי, הים השחור ויוון, סטפן קנה לנו גיפ ברומניה והכל היה ערוך ומוכן.
והנה אנחנו באיחור של שנה יוצאים… אלא שהפעם חוקי המשחק יהיו שונים, אנחנו יודעים היכן נתחיל (ביאשי ברומניה), מתכננים לבלות מספר שבועות ברומניה וניסע לכיוון כללי מערבה (ניסע לכיוון אירופה מאחר והדיווחים על מצב הקורונה שם אמינים יותר) וכל מדינה שתסכים לקבל אותנו (ולא מקורננת) ניסע אליה. .
גיל פרישה
יוני 13, 2011
אסור לצאת מהאוטו בתוך השמורה (בסרנגטי), שכן בחוץ מסתובבים אריות וצבועים, שאוהבים סטייק לבן ופילים, שלא מבדילים בינך לבין נמלה. מה עושים? שוכרים ריינג'ר חמוש שמסתובב איתך כל היום ו"שומר" עליך, בדומה לפנסיונרים בחזית הקניונים שאמורים להגן עלינו מפני מחבלים. שכרנו את מאו (כמו ההוא מסין אבל שחור) בן ה- 67 שליווה אותנו לראות את מערת הפילים אי שם בהרים. מאו כפנסיונר היה מאד גאה בגיל הפרישה של הטנזאנים – גיל שישים. ניסיתי להבין מה משמעות גיל הפרישה בטנזניה, האם הם מקבלים פנסיה מהממשלה (לא), פטור ממיסים (ממילא אף אחד לא משלם מיסים במדינה), נסיעה חופשית באוטובוסים (אין אוטובוסים), חניה חופשית (כמובן, לחמור שלו). סתם מחשבה פילוסופית (יש לך זמן לחשוב כשאתה מסתובב בהרים), מאחר שאין כאן תשלום פנסיה או כל הטבה אחרת בהיותך בפנסיה אני תוהה מדוע לא הכריזו על גיל הפרישה כגיל עשרים או אפילו עשר.
את רוב חיינו אנו מעבירים כאשר שני "עוגנים" רותמים אותנו לקרקע המציאות, עבודה ומשפחה, ולפתע המשפחה מתפזרת והעבודה נמוגה, שני העוגנים נתלשים והספינה שטה לה ללא כיוון ותכלית. בעוד שבסיבוב הראשון אנו משקיעים מאמץ רב כדי להתכונן לחיים, לומדים (מספר שנים מכובד), מתייעצים, מתלבטים, משנים את דעתנו, ושוב לומדים, עושים מסלול הכשרה הדרגתי, משוליה למומחה... הרי לסיבוב השני לא נהוג להתכונן. בהנחה שנחיה בממוצע עד קרוב לגיל מאה (תוחלת החיים הצפויה בישראל של מי שכיום בני 60 היא 97 לנשים ו- 94 לגברים), כדאי להבין שהמרחק בין גיל 30 לגיל 65 זהה למרחק שבין גיל 65 לגיל 100 ולכן כדאי להתייחס לתקופה כהזדמנות לחידוש, התרעננות והגשמת חלומות בשובה ובנחת.
גם בסיבוב השני לדעתי צריך "עוגן" דהיינו פעילות אחת מרכזית (תחליף לעבודה מבחינת העומק, הסיפוק והזמן המושקע). העוגן הוא ארוך טווח, מתכוננים אליו, לומדים אותו, משקיעים בו, ומתקדמים לאט לכיוון מומחיות. אך עוגן אינו מספיק, יען כי בגיל 60, הזמן הפנוי (אפילו לסבא או סבתא משקיענים), הוא כמעט אין סופי, כך שרצוי לטעום, כל הזמן, במיני כיוונים ותחומים, גם אם אין לך כישרון למוזיקה, פיסול, ציור, פילוסופיה או פילטיס... שווה לנסות. תתפלא לכמה דברים אנחנו מוכשרים ולא ידענו עליהם. אני לדוגמא חושב שחינוך יהיה העוגן שלי אך בנוסף אתעסק בכתיבה, בצילום, בטיפוס על קירות (literally) ובטיולים לחו"ל (הרשימה משתנה אחת לשבוע).
יש אנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות (כשיהיו גדולים), שיודעים לומר "אני רוצה להיות צייר", הם ברי המזל יען כי הם עברו את הקטע הקשה. אך יש כאלו שאין להם מושג איך ממלאים יום שלם בלי עבודה (מהסטטיסטיקה הפרטית שלי הם הרוב), איך מאתרים נושא שאם תהפוך אותם למשרה מלאה הוא לא יהפוך למשעמם - כמה זמן רצוף אפשר לדוג בנהר, לסדר את הבולים או לקחת קורסים באוניברסיטה. למרות הגיל המופלג אני ממליץ לנסות, במהלך החיים צברנו מיני חלומות שמעולם לא עברו את שלב הפנטזיה, זה הזמן לנסות וכמה במקביל - לקנות מצלמה, מערכת תופים,iPad, סט סכינים (לבישול), מחרטה, תוכנה לעריכת תמונות, מכונת תפירה... ו ל נ ס ו ת. רובם יהפכו לאנדרטאות אך אולי אחד יתפוס ויהפוך לעוגן.
גם אם יודעים מה העוגן, עדיין צריך להפוך למומחה (קיימת כאן הנחה שהניסיון להיות מומחה מביא עניין, סיפוק אתגר וכו'). אם אדם רוצה להיות צייר, מורה, נגר או מתכנת מחשבים (כעוגן), רצוי (לדעתי) להגדיר מטרה מקצועית שתכלול הכרה חיצונית (לא מספיק שהילדים שלך אומרים שהפסל יפה, נראה אם תצליח לשכנע את העירייה להציג אותו בפואייה). כך שהמטרה יכולה להיות לדוגמא: להציג תערוכה מציוריי במוזאון תל אביב, ללמד בתיכון פילוסופיה, להקים נגריה לרהיטים ירוקים, או לכתוב תוכנה לתפעול רובוטים. בטוחתני שאם עד כאן הקוראים הסכימו איתי (וגם זה לא בטוח), בדיוק בנקודה הזאת התרוממה הגבה. מדוע בגילי אני צריך הכרה חיצונית? האם לא מספיק לי הסיפוק הפנימי? ובכן לדעתי, לרוב האנשים קשה לשמור על מתח פנימי ללא מטרה חיצונית או תגמול חיצוני (אוקי, תקראו לי ביהביוריסטיקן).
עוגן אם כך הוא לטעמי יצירת מומחיות שדורשת לימוד מקצועי (פורמלי או א-פורמלי), עם משימה ארוכת טווח, בתחום שנראה פנטזיה. אם לדוגמא בחרתי בתחום הנגרות הירוקה (המצאתי את המונח כעת): ניתן לעבוד כשוליה אצל נגר; לקרוא ספרים או סרטים רלוונטים; לקחת קורסים לנגרות, למיחזור, לפלסטיקה, לניהול עסק; להקים נגריה במרתף; לבנות צעצועים לשכנים; ללמד ילדים עם מוגבלות נגרות; להתרועע עם חברים נגרים... לדוגמא, אני כאמור החלטתי שהעוגן שלי הוא חינוך, והמטרה שלי להיות מורה בבית ספר בפריפריה בתחום חינוך למנהיגות. איך אני מתכונן (הופך למומחה), לומד חינוך באוניברסיטה (מהנדס במקור), מרצה במופ"ת, מעביר הרצאות בנושא עתידנות, שותף לפרויקטים בחינוך, מלווה מנכ"לית עמותה לטיפול בנוער וכו'.
מה ההבדל אם כך בין המסלול הראשון לשני, ההבדל נעוץ במילה אחת "מותרות", כבר לא חייבים להתפרנס, לא מחוייבים לקצב מסויים, עושים רק מה שאוהבים, וחוץ מזה אנחנו מכירים את עצמנו קצת יותר טוב ויודעים טיפה יותר מה מתאים לנו. מותרות.
אגב - מאו מטנזניה מגדל דבורים וצמחי המרפא להנאתו והגאווה על פרצופו כשהוא נתן לנו לטעום מהדבש של הדבורים שלו מסבירה הכל.
ועוד אגב - שמעתי (מיועצת פנסיונית) שהנשים מפחדות פחות מגיל הפרישה מגברים, מאידך הן יחיו יותר.
ואגב אחרון ודי – אני לא אוהב שנותנים לי עצות לחיים, אז תתייחסו לפוסט הזה כמו לסתם הגיגים (שאני פועל על פיהם).
תוספת משנת 2022 אחרי 10 שנים בפנסיה. יש לי כיום שלושה עוגנים ולא אחד: 1) חינוך – עשיתי תואר שלישי בחינוך, הקמתי את עמותת ניצוצות בחינוך, הרצתי במכללות למורים, אני מלווה אנשי חינוך כיועץ, לימדנו שנה במצפה רמון 2) שוטטות – אנחנו מבלים לפחות שישה חודשים כל שנה בשוטטות בעולם. 3) תכנות – הקמתי (ותומך) במערכת מידע לעמותה.
EN 
