ניו זילנד

ניו זילנד – סיכום אחרי חודש וחצי (רוב הזמן באי הדרומי).

בכיתה שלי ביסודי למדה ילדה אחת, לא מבריקה במיוחד, אבל לבושה טיפ טופ, המחברות שלה תמיד מסודרות ומעוטרות, שיעורי הבית פיקס ובזמן, ותמיד מוכנה לעזור לכולם. כמובן שהיא הייתה אהובת המורים (ויושבת ראש ועדת קישוט). כזאת היא ניוזילנד בשבילנו הכל אחלה אבל חסר ברק.

ניו זילנד היא מדינה גדולה שמיושבת בדלילות, אין בה הרבה תיירים כך שלא צפוף ויש מספיק לכולם. הטבע נהדר, הכל נגיש ומתוחזק ברמה גבוהה. לא הייתה פעם אחת שהופתענו, תמיד התיאורים מתאימים למציאות (אם כי טיפה over rated). הקמפינגים באיכות טובה מטופחים ונקיים, באי הדרומי קצת יותר מאשר בצפוני. בכלל האי הצפוני לדעתנו אפשר לדלג עליו אמנם הנוף יותר רך וירוק אבל הוא לא חידש כלום (אולי בגלל שירד גשם חלק גדול מהזמן ששהינו בו) פרט אולי לאזור התרמי (באי הצפוני) שכל דבר שם מעלה אדים ולשבת בבריכה טבעית רותחת בטבע זה אחלה גם כשיורד גשם (אולי אפילו יותר כייף). אפרופו מזג אויר. הוא בלתי צפוי ברמה של שעות. ולא רק לנו, התחזיות ליום למחרת ואפילו להיום, תמיד מפספסות. לנו היה מזל והרוב המוחלט של הימים היה לנו בהיר.

את רוב זמננו העברנו בצעידה בטבע. כמות המסלולים היא אינסופית וברובם ממש נהנינו ללכת. חלקנו אוהבים מים וכל שלולית ומעלה, ה"חלק הזה" קופץ לתוכה, קר חם, צבע המים כחול או חום – ממש לא משנה. ואכן מים לא חסרים כאן, נהרות, אגמים, חופים ובכולם שחינו (החלק השוחה). פגשנו בחורה מקומית שסיפרה לנו שהיא מפחדת שכשיגמרו לסינים המים הם יכבשו את ניו זילנד.

לנו חשוב בטיולים לפגוש אנשים מקומיים וללמוד מהם על המקום, התרבות, המנהגים, הפוליטיקה... לצערנו לא הצלחנו לדבר עם הרבה, אולי מאחר והם נדירים (רוב נותני השירותים לא מקומיים). בנוסף, ניו-זילנדים לא מביעים התעניינות, לא שואלים שאלות ולא מנדבים אינפורמציה. חייב לציין שהם מאד אדיבים, תמיד מחייכים אבל לא חותרים למגע. לדוגמא ברוב העולם כל אחד מיד ישאל אותך מאיפה אתה, מה אתה עושה כאן... ומשם תתפתח שיחה, בניו זילנד מי ששאלו אותנו היו סינים, פיליפינים, צרפתים, דנים... אבל לא ניו זילנדים, אולי זה נחשב חוסר נימוס לשאול, ואולי זה קשור לתקשורת שכן רמת התקשורת כאן נמוכה למדי, עדיין יש טלפונים ציבוריים בכל פינת רחוב, משלמים במלון עבור wifi, ואיכות הקליטה באופן כללי, על הפנים. לך תבין.

מעניין לציין ששמענו השוואות בין ניו זילנד לישראל והאמת אין דבר רחוק יותר, קודם כל זאת מדינה מאד הומוגנית מבחינת אוכלוסייה, המיעוט המאורי (פחות מ-10%), עני וכמעט ללא השפעה, האנשים ברמת משמעת מאד גבוהה, מזכיר את שוויץ (אם למשל תחנה את הרכב שלך לא נכון – תמיד ייגש אליך איש ויעיר, יחכה שתתקן ואם לא תעשה את זה ידווח עליך). ולכן הכל כה נקי מסודר וממושמע. איפה זה ואיפה ישראל. ואפרופו ישראל, שמענו כמה פעמים שהם שומעים על ישראל בחדשות ברמה יומית, מחמאס ועד ביבי (... כל יום!). ואם מדברים על פוליטיקה, בישראל ממש מעריצים את ראשת הממשלה כאן (כוח נשי וכו'), כל מי שדיברנו איתם כאן ממש לא אוהבים אותה ואת דרך הטיפול שלה בקורונה ובכלל (בינתיים היא התפטרה).

אז למה כל מי שסיפרנו על הנסיעה שלנו, טען שניו זילנד זה המקום הכי הכי בעולם. כאן יש לי ולאירה תיאוריות שונות. אירה טוענת שרוב הישראלים טיילו כאן אחרי צבא וזה נשאר כחלום. בעוד אני טוען שככל שאתה משקיע יותר מאמץ להגיע למקום כך אתה מפאר אותו יותר (פקינג 35 שעות בדרך). ואולי שנינו פשוט לא מבינים כלום מהחיים. בקיצור אנחנו חושבים שהגיוון התרבותי וההיסטוריה באירופה, או הגיוון בטבע בצפון אמריקה עדיפים והרבה יותר נגישים.

מצטערים שהרסנו. אנחנו בדרך לפיג'י...