בינה מלאכותית וסינגולריות בחינוך

סינגולריות הוא מונח שלקוח מתחום המתמטיקה והושאל לתחומים נוספים, מחורים שחורים ועד עתיד העולם. הכוונה היא לנקודה (פיזית או רעיונית) שלאחריה אין לנו דרך לדעת מה יהיה. משתמשים בזה רבות בהקשר לעתיד הכולל מכונות חכמות יותר מאיתנו בני האדם. נקודה סינגולרית במקרה הזה היא המקום בו מכונה תעלה על בני האדם באספקטים רבים ותדע לקבל החלטות טוב יותר מאיתנו. כשזה יתרחש אין לנו שום דרך לדעת מה יקרה לאחריה. אולי הטכנולוגיה החדשה תשמור לנו אמונים כבוראים שלה, ואולי אנחנו נאהיל (מלשון אלוהים) את המכונה ונסגוד לה, יתכן שהמכונה תחליט לעשות בנו שימוש (ראה מטריקס) או לתת לנו חיים נוחים ותמלא את כל צרכנו ללא מאמץ (ראה וול-E)…

What is singularity in education? At the moment it is very clear what the teacher is skilled in – teaching, educating, mentoring, getting to know a student, advising… and it is quite clear what the machine is good at – storing information and retrieving it, calculating complex calculations, dealing with a large amount of data… except that in the near future (a few years – see post “בינה מלאכותית – מתי יקרה כל ה"טוב" הזה”) it will no longer be clear what belongs to the teacher and what belongs to the machine. The machine has learned to understand human language, draw, compose, write software… it is not impossible that it will also learn to teach, advise, recognize the qualities of the student and track his achievements. When the machine learns how to do all this better than a flesh and blood teacher, this will be the singularity in education, from that point on, the education system will not be the same place as we know it.

ריי קורצוויל, עתידן משפיע, בספרו ‘הסינגולריות מתקרבת' טוען שבתוך שנים מעטות נגיע לנקודה הזאת. ומציע תסריט משל עצמו: הטכנולוגיה ואנחנו נתאחד ולא יהיה הבדל בנינו, אנחנו נביא לתוך הזוגיות הנ"ל יכולות ייחודיות לנו כגון מקוריות, יצירתיות, אמפתיה, אהבה, והטכנולוגיה תביא את החוזקות שלה כגון יכולת פתרון בעיות וקבלת החלטות.

מערכת החינוך יכולה לחכות להגעת הנקודה הסינגולרית, וכשהיא תתרחש, נאלתר ונמצא פתרונות (אולי?), ומאידך אפשר לנסות להתכונן שכן יתכן מצב שבו המכונה תדע ללמד טוב יותר ממורה באספקטים רבים אך למורה עדיין יהיו יתרונות מהותיים על פני המכונה. לכן אם נאמץ את הפתרון של קורצוויל, ראוי לחפש את המקומות בהם המורה יהיה עדיף על המכונה כדי לייצר שילוב מנצח בין יכולות המורה ליכולות המכונה.

להערכתי ייקח זמן רב (אם בכלל) עד שהמכונה תלמד לפחד, לאהוב, תפתח מקוריות, חוש הומור, אמפתיות, סקרנות, ביקורתיות ועוד תכונות "אנושיות" כיוצא באלו, ובעיקר ייקח זמן עד שהמכונה תלמד לשאול שאלות. ולכן רצוי כבר עכשיו לשים דגש על התכונות הללו, מגיוס פרחי הוראה בעלי יכולת מנהיגות, יצירתיות ויכולות חברתיות גבוהות, ועד הכשרה של מורים קיימים עם דגש על התכונות הללו.

On a second thought, I think it is worth adopting this approach even if we don’t reach the singularity.