יובל נוח הררי מבחין בין בינה לתודעה. בינה היא יכולת פתרון בעיות וקבלת החלטות. בעוד תודעה קשורה בחוויות (כאב, שמחה, אהבה) שמובילות לרצון. הבינה המלאכותית הולכת ומשתפרת, ויש סיכוי שהיא תהיה מסוגלת לקבל החלטות טוב יותר מאיתנו (גם אם היא לא תחוש בכאב או תדע לשמוח או לאהוב). הפוסט בוחן את הנקודה בה המכונה תדע ללמד, באספקטים נרחבים, טוב יותר ממורה בשר ודם.
סינגולריות הוא מונח שלקוח מתחום המתמטיקה והושאל לתחומים נוספים, מחורים שחורים ועד עתיד העולם. הכוונה היא לנקודה (פיזית או רעיונית) שלאחריה אין לנו דרך לדעת מה יהיה. משתמשים בזה רבות בהקשר לעתיד הכולל מכונות חכמות יותר מאיתנו בני האדם. נקודה סינגולרית במקרה הזה היא המקום בו מכונה תעלה על בני האדם באספקטים רבים ותדע לקבל החלטות טוב יותר מאיתנו. כשזה יתרחש אין לנו שום דרך לדעת מה יקרה לאחריה. אולי הטכנולוגיה החדשה תשמור לנו אמונים כבוראים שלה, ואולי אנחנו נאהיל (מלשון אלוהים) את המכונה ונסגוד לה, יתכן שהמכונה תחליט לעשות בנו שימוש (ראה מטריקס) או לתת לנו חיים נוחים ותמלא את כל צרכנו ללא מאמץ (ראה וול-E)…
מהי הנקודה הסינגולרית בחינוך? כרגע מאד ברור מה המורה מסוגל לעשות - ללמד, לחנך, ללוות, להכיר תלמיד, לייעץ... ודי ברור מה המכונה יודעת לעשות - לאגור מידע, ולשלוף אותו, לחשב חישובים מורכבים, להתעסק עם כמות נתונים גדולה... אלא שבזמן הקרוב (שנים בודדות, ראה -בינה מלאכותית – מתי יקרה כל ה"טוב" הזה) כבר לא יהיה ברור מה של המורה ומה של המכונה. המכונה למדה להבין שפת אנוש, לצייר, להלחין, לכתוב תוכנה... לא מן הנמנע שהיא גם תלמד ללמד, לייעץ, לזהות תכונות של התלמיד ולעקוב אחרי הישגיו. וכשהמכונה תדע לעשות את כל אלו טוב יותר ממורה בשר ודם זאת תהיה הנקודה הסינגולרית בחינוך. מאותה נקודה מערכת החינוך לא תהיה אותו מקום שאנחנו מכירים.
ריי קורצוויל, עתידן משפיע, בספרו ‘הסינגולריות מתקרבת' טוען שבתוך שנים מעטות נגיע לנקודה הזאת. ומציע תסריט משל עצמו: הטכנולוגיה ואנחנו נתאחד ולא יהיה הבדל בנינו, אנחנו נביא לתוך הזוגיות הנ"ל יכולות ייחודיות לנו כגון מקוריות, יצירתיות, אמפתיה, אהבה, והטכנולוגיה תביא את החוזקות שלה כגון יכולת פתרון בעיות וקבלת החלטות.
מערכת החינוך יכולה לחכות להגעת הנקודה הסינגולרית, וכשהיא תתרחש, נאלתר ונמצא פתרונות (אולי?), ומאידך אפשר לנסות להתכונן שכן יתכן מצב שבו המכונה תדע ללמד טוב יותר ממורה באספקטים רבים אך למורה עדיין יהיו יתרונות מהותיים על פני המכונה. לכן אם נאמץ את הפתרון של קורצוויל, ראוי לחפש את המקומות בהם המורה יהיה עדיף על המכונה כדי לייצר שילוב מנצח בין יכולות המורה ליכולות המכונה.
להערכתי ייקח זמן רב (אם בכלל) עד שהמכונה תלמד לפחד, לאהוב, תפתח מקוריות, חוש הומור, אמפתיות, סקרנות, ביקורתיות ועוד תכונות "אנושיות" כיוצא באלו, ובעיקר ייקח זמן עד שהמכונה תלמד לשאול שאלות. ולכן רצוי כבר עכשיו לשים דגש על התכונות הללו, מגיוס פרחי הוראה בעלי יכולת מנהיגות, יצירתיות ויכולות חברתיות גבוהות, ועד הכשרה של מורים קיימים עם דגש על התכונות הללו.
במחשבה שניה כדאי לדעתי לאמץ את הפתרונות הללו גם אם לא נגיע לנקודה הסינגולרית.
EN