קודק, נוקיה, בריטניקה, בלוקבסטר... – כולן חברות ששלטו בתחומן ונעלמו באחת. הן נעלמו מאחר ולא הגיבו מספיק מהר לטכנולוגיה חדשה שהפציעה. אלא שאם נבחן מקרוב נגלה שלרובן היה פיתרון שיכול היה להתחרות בטכנולוגיה הקיימת, ובכל זאת החברות בחרו להתמיד בפתרון הקיים ולא לסכן את הפרה החולבת שהייתה להן. האם גוגל הולכת בדרכם? שכן OpenAI מציבה אתגר אמיתי למודל העיסקי של גוגל? בפוסט אנסה להציג פתרון לגוגל (ולשכמותה) וגם לעזור למערכת החינוך.
עולם הפרסום כיום פועל ב"דחיפה", דהיינו מנסים ללמוד את המשתמש ככל האפשר ולדחוף לו פתרונות גם אם הוא עדיין לא חשב עליהם. במודל הזה יש שתי בעיות עיקריות, הראשונה – מדובר על פעילות סטטיסטית ולכן איננה בהכרח מתאימה למשתמש הספציפי, והשנייה – כדי ללמוד את המשתמש על המערכת לחדור לפרטיות שלו.
פתרונות הבינה המלאכותית מאפשרים להפוך את המשוואה ולעבור למוד "משיכה". דהיינו המשתמש ייתן את כל הפרטים שלו (כולל האינטימיים ביותר) ל"עוזר אישי ממוכן" בשתי הנחות יסוד - שלא יחלקו את המידע הזה אם שום אדם או גוף, ושמערכת הבטיחות תבטיח שלא יוכלו לפרוץ למאגר המידע הזה (הנחות יסוד קשות אך ניתנות לביצוע). עם המידע הזה ויכולות הבינה הקיימות (ואלו שיפותחו בקרוב) ה"עוזר האישי" של המשתמש ידע להתאים למשתמש בדיוק את הנדרש. נניח שאני מעוניין לקנות כיסא משרדי לחדר העבודה שלי. העוזר האישי יודע את התקציב, העדפות הצבעים, הסגנון וההתאמה לריהוט הקיים, את הארגונומיה שלי והבחירות הקודמות בריהוט שעשיתי וימליץ על מספר כיסאות שמתאימות לי בדיוק רב. איך גוגל ירוויחו (בהנחה שהם פיתחו את העוזר האישי)? הם יגבו ממני דמי מנוי חודשיים ויגבו אחוז קבוע מהספק עבור הרכישה. העוזר האישי ייתן משוב לרשת לגבי השירות, איכות המוצר, התחזוקה לאורך חיי המוצר (לא רק בקנייה). הספק מצידו יצור תוכן מפורט ככל האפשר על הכיסא כדי שהעוזר האישי יוכל לקבל את החלטת ההמלצה. בצורה כזאת התאמנו תשובות אישיות למשתמש ופתרנו את בעיית הפרטיות.
איך כל זה קשור לחינוך (יען כי אני כותב בדרך כלל על חינוך)? ובכן, כל מי ששיחק עם GPT ודומיו לא יכול להימלט מההרגשה שמדובר על תשובות כלליות, כמו מדריך לחיים הטובים שיודע את התשובות לכל. וזה נהדר כאשר צריך להכין שיעורי בית, לבדוק איך לתקן את הרכב שלי או לפתח אפליקציה. בכולם תשובה כללית מספקת, אלא שתשובה כללית פחות טובה בחינוך כאשר ההתאמה לתלמיד הספציפי הינה חובה. כדי ללמד יש צורך להכיר את היכולות וההעדפות, הסגנון והמוטיבציה וכן הידע המוקדם של התלמיד. לשם כך יש לתת לעוזר האישי פרטים מאד אינטימיים על התלמיד ואני לא מכיר הרבה הורים שבמודל הנוכחי יסכימו לכך ונשאר עם כלי שמשרת את התלמיד (להכנת שיעורי בית) אך לא משרת את המורה ומערכת החינוך. לכן מודל "משיכה" שמגיע יחד עם חוזה הגנת פרטיות ובטיחות יכול להתאים למערכת החינוך (וגם לגוגל).
אם הייתי גוגל הייתי מתחיל לעבוד כבר היום על חוזה חד משמעי שמגן בעיקר על המשתמשים ומאפשר ללמוד אותנו לעומק ונכנס עמוק למערכת בטיחות קוונטית או משהו דומה.
EN
1 מחשבות על “<strong>AI – business model and education</strong>”
Hey there would you mind stating which blog platform you’re working with?
I’m going to start my own blog in the near future but I’m having a
difficult time making a decision between BlogEngine/Wordpress/B2evolution and Drupal.
The reason I ask is because your layout seems different then most blogs and I’m looking for something
unique. P.S Apologies for being off-topic but I had to ask!
סגור לתגובות