קמינו דה סנטיאגו
אנחנו אוהבים לצעוד, וקמינו אכן מספק אפשרות לצעוד (הפעם מפורטו לסנטיאגו דה קומפסטלה), אבל השביל הזה הוא הרבה יותר - רוחני, בין לאומי, חברתי ולכן עוד נחזור אליו.
אנחנו אוהבים לצעוד, וקמינו אכן מספק אפשרות לצעוד (הפעם מפורטו לסנטיאגו דה קומפסטלה), אבל השביל הזה הוא הרבה יותר - רוחני, בין לאומי, חברתי ולכן עוד נחזור אליו.
לאחר שלושה חודשים על האנדים בדרום אמריקה, מרכז אמריקה מחוויר קלות, בניגוד לדרום אמריקה שבה כל מדינה שונה מרעותה, מגיעים למרכז אמריקה והכל דומה, האנשים, הנופים, האוכל (ואולי זה סתם אנחנו), ניסינו למצוא את השונה ולציין אותו.
בדיעבד אקוודור אחת המדינות האהובות עלינו בטיול, כאילו מצאה דרך לקחת את הטוב מהמערב תוך שמירת הטוב מדרום אמריקה. בקולומביה לעומת זאת היתה לנו תחושה של חוסר ביטחון וחצינו אותה ביעף.
פרו - שמענו המון אך מה שראינו היה עשרות מונים טוב יותר, חצינו את המדינה מדרום לצפון במרכזה, רוב הזמן על האנדים (כל פעם שירדנו מהאנדים אהבנו פחות).
התחלנו בבואנוס איירס, חתכנו שמאלה לברזיל ומשם חזרה לארגנטינה – איגוואסו, עקפנו את פראגוואי מימין ודרך חוחוי לצ'ילה לתוך מדבר אטקמה.
הילדים בגרו ועזבו את הבית וזה בדיוק הזמן לצאת לטיול אחרי צבא. ארזנו קצת מזוודות וקנינו קרוואן (כמו שרק באמריקה אפשר למצוא) כזה עם כל הפינוקים, עם אופנוע קטן מאחור (Suzuki GZ 250), ויצאנו למסע של שנה.
הודו על אופנוע. זה כמעט אוקסימורון. התנועה לא נועדה למאכל בני אדם (כמו אוכל הודי) אבל עם אנפילד זה סיפור אחר. לכן שכרנו אנפילד 500 במומבאי ויצאנו לכיוון דרום עד קרלה ובחזרה לבנגלור.
מרוקו - אחד המקומות שחייבים ביקור. אז נסענו לשם בספטמבר 2015. היסטוריה עשירה, טבע יפה, ערים ועיירות עם שווקים שוקקים והכל מאוד צבעוני.
אפריקה מדהימה... עדיין לא ביקרנו בהרבה מקומות שם אבל אתיופיה היא לגמרי אחת המדינות המעניינות ונסענו לשם בדצמבר 2013.