הודו על אופנוע

כמו כל טיול אופנועים, בהתחלה האופנוע הוא העיקר. אז נתחיל בהתחלה. שכרנו אופנוע הודי בשם אנפילד קלסיק 500. אופנוע שנראה בדיוק איך שיצרו אותו לפני 70 שנים. אמנם החליפו לו מנוע מאז ואפילו יש לו בטריה אבל אין לו קרבורטור ויש לו רגלית להתנעה. הוא מאד בסיסי אבל נוסע מאד נעים. לא מאיץ בהיסטריה (אין לו קרבורטור) אבל עם מספיק כח לעשות הכל. יש לו מושב אחורי שניתן לשבת על הצד (שתי הרגליים מצד אחד – כך רוכבות רוב ההודיות).

נהיגה בהודו היא מרוץ בלתי נגמר, עוקפים אותך כל הזמן מכל כיוון, משאיות מולך עוקפים על הנתיב שלך, פרות יורדות לכביש ובמפרים בגודל בלתי סביר בעליל צצים ללא התראה, רמזור אדום הוא בגדר המלצה (גם אם עומד שוטר בצומת), ולרמזור ירוק אין שום משמעות. בשלב הראשון השתתפתי במירוץ, עוקף עם כולם, מימין משמאל מהאמצע. ואז אתה מבין שזה לא מירוץ, אנחנו בניגוד אליהם לא ממהרים לשום מקום. וברגע שאתה מרגיע הנהיגה היא כמו בתל אביב (על צפצופים נדבר בקרוב).

כאשר ההפתעות צפויות, הרבה יותר קל בחיים, להלן שתי דוגמאות: 1. אם באה מולך משאית (בעיקר בעליה) כדאי שתוריד מהירות ודחוף. לא בגלל המשאית אלא בגלל שמכוניות מאחוריו יצאו לעקיפה בלי להתחשב בכך שאתה בנתיב מולם, הם מניחים שאתה תסתדר. 2. אם משאית לפניך עוצרת לגמרי ללא שום סיבה נראית לעין, לא כדאי לעקוף אותה, כנראה שפרה חוצה את הכביש (מניסיון).

דמיינו לכם אוכלוסייה של מעל למיליארד תושבים שאף אחד מהם לא חושב שצריך לקיים את חוקי התנועה. תחשבו שכמעט לכל אחד ממיליארד האנשים האלו יש כלי רכב דו גלגלי, ואלו שאין להם הולכים באמצע הכביש. תחשבו גם שיש כמות דומה של פרות שכמוהם עושות מה שבראש שלהם, איך בכל אופן שולטים בכזה דבר. התשובה היא באופן פיזי. זאת אומרת שמים שוטר כל עשרים מטר, מאחר ונוכחות השוטר לא מבטיחה כלום, השוטר מצויד במקל (במבוק דק), והוא לא יתבייש להשתמש בו. בנוסף יש באמפרים! קטנים וגדולים, בודדים ובצרורות, צרים ורחבים (הכי אכזרי - שלושה צרים וגבוהים ברצף – הם ידביקו לך את הטחול למוח). אבל גם השוטר וגם הבמפר לא ימנעו ממך לנסוע באוטוסטרדה בנתיב ממול, הם כנראה מבינים שאין לך ברירה (יש קיר הפרדה ואתה צריך לפנות).

מה אפשר להעמיס על אופנוע בהודו. התשובה הקצרה – הכל. והתשובה הארוכה: אופניים (לרוחב), חלון בגובה 2 מטר וברוחב 1 מטר (לגובה), מוטות מתכת באורך 5 מטרים (לאורך), 10 שקי מלט, בין 1 ל- 5 נוסעים, כבשה, חבית בגודל מלא, והרשימה עוד ארוכה, כאמור הכל!

רוב הכבישים כאן הם דו סטריים (שכפי שאתם כבר מבינים כל צד משמש לשני הכיוונים). ופתאום הכביש נפתח ויש שני מסלולים בכל צד עם הפרדה בניהם, גשרים ותאורת רחוב. כעת אפשר לנשום לרווחה. אז זהו שלא, כי כדי להאט את התנועה בערך כל קילומטר יש מחסומים על כל נתיב כדי שתעשה סללום בניהם. לא הבנתי.

אם חשבנו שהתנועה בהודו פסיכית, היינו צריכים להגיע לבנגלור ולהבין שעוד לא ראינו כלום. מדובר על שדרוג משמעותי ברמת הכאוס. אנחנו מסתובבים כאן עם מוניות כך שזה פחות מציק. הכביש המהיר הוא כביש אגרה שיחסית זורם, ולמרות שיש לו שני מסלולים הוא למעשה מתנהג כמו ארבעה כי עוקפים על השוליים (משני הצדדים) ובפקקים אפילו 6 נתיבים.

בהתבוננות בהתנהגות על הכביש אתה לומד המון על העם. לדוגמא, הנהגים לא מתעצבנים למרות שכולם חותכים את כולם, לא יודעים מה זה זכות קדימה, לא מצייתים לשום חוק או תמרור, לא ראינו נהג שמתעצבן, צועק, מרים אצבע, או אפילו מזעיף פנים. הבלגן נלקח בהשלמה הודית טיפוסית.

כשהיינו במרוקו הווייז והגוגל מפס לא עבדו מאחר והכבישים לא היו היכן שהם צריכים להיות, בהודו הגוגל מפס עובד להפליא ואין לי מושג איך היינו מסתדרים בלעדיו.

בהודו יש מעל למאתיים שפות, שמתפצלות ל- 2,000 ניבים. נוסיף עוד אחת - שפת הכביש. ההודים כל הזמן מצפצפים. בהתחלה זה מעצבן, אך בסוף אתה מתחיל להבין.

> צפצוף קצר אחד מאחור - רכב עוקף אותך ומודיע על כך - צפצוף חיובי מאד, העיקר כשאתה על אופנוע.

> צפצוף ארוך לפני סיבוב - מאותת לנהג שמגיע מהעבר השני (ולא רואה אותך) שאתה מגיע ורצוי שלא יהיה בנתיב שלך. לא שזה עוזר אבל לפחות ניסית.

> איתות אורות ארוך, מרכב שמגיע מולך, בנתיב שלך - אני כרגע עוקף, לא אספיק לסיים את העקיפה לפני שנתנגש, אבל אני לא מתכוון לעשות שום דבר בנושא לכן כדאי שתעשה משהו.

> צפצופים מהירים תוך כדי נסיעה בעיר – מזהיר את הולכי הרגל לזוז קצת הצידה.

> איתות מהיר באורות – יש שוטר לפניך, לגבי אופנועים המשמעות כדאי שתחבוש קסדה. החוק אומר שכל הרוכבים צריכים לחבוש קסדה (יכול להגיע עד ל-5 רוכבים). אבל מקפידים רק על הנהג. כשמאותתים להם הם במיומנות נדירה, שולפים את הקסדה שתלויה בצד האופנוע וחובשים אותה תוך כדי נסיעה. הקטע הכי מדליק הוא שהקסדות ברובן מרוקנות מתוכן (אין ריפוד בפנים), המשמעות היא שהם היו יכולים לחבוש סיר באותה מידה של אפקטיביות.

> צפצופים ארוכים מקוטעים ללא הפסקה - אני נהג פסיכי שעוקף בלי חשבון ורצוי שכולם ידעו.

> צופר (כמו צופר ערפל של אוניה) ארוך מאחוריך – אני אוטובוס (או משאית), בהגדרה אני משוגע, ואני אעקוף אותך לא חשוב מה קורה ממול לכן תזוז הצידה.

ולא דיברנו כאן על "ציפצופי השירות" השונים (לכל אחד צפצוף ייחודי), למשל אוטו זבל - תרדו להוריד זבל (כי אין פחים), מוכר הירקות – תבואו לקנות ירקות או שאני הולך, מוכר המים – תבואו למלא מים בדליים, זה שאתם שמים דליים בכניסה לבית שלכם לא ימלא אותם לבד. בסה"כ קקפוניה די מטורפת אבל שימו לב שאף אחד לא מצפצף מתוך עצבים.

נסענו בריקשה. בכלי רכב הודי האביזר החשוב והמשומש ביותר הוא כמובן הצפצפה. אבל אצל נהג הריקשה הזה לא הייתה צפצפה סטנדרטית אלא כזאת של אופניים שלוחצים על כדור גומי. והוא ממש ניגן על הצפצפה שלו. אלא שהצפצפה הייתה ביד של הגז כך שהוא צריך להחליט הוא נוסע או מנגן, מאחר והוא בחר לנגן, רוב הזמן עמדנו ושמענו מוזיקה לצפצפה וריקשה. קורע.