ראלי של מכוניות קלסיות לא דומה לראלי הרגיל כשאתה רואה רכב חולף ביעף, לוקח סיבובים בדרך עפר ב-200 קמ"ש ועף באוויר במעבר באמפר אכזרי במיוחד. לא ולא. בראלי מכוניות קלסיות אסור לעבור מהירות 50 קמ"ש (ובעיר 30 קמ"ש) המהירות נמדדת לאורך כל הדרך ואתה מוצא את עצמך בחוץ על מהירות יתר.
העיקרון בראלי הוא להגיע בול בזמן מנקודה לנקודה. כל שניה (איחור או הקדמה) מזכה אותך בנקודה (אדומה) ומי שצבר הכי פחות נקודות אדומות זוכה. כאמור הרכב מנוטר כל הדרך אז אין מקום למעקפים.
זה נשמע כאילו אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים אבל האמת שממש לא! בכל רגע אנחנו לומדים עוד נתון ומקווים שעד סוף המסלול נבין קצת מה זה ראלי.
מה אנחנו כן יודעים:
המטרה – להגיע לסוף המסלול עם שני רכבים עובדים
הרכבים – אנחנו צוות שיוצאים בשני רכבים – רולס רוייס ירקרקה שנת 1950 במצב סביר (הליידי סילביה), סוזוקי סמוראי שנת 1984 גיפון במצב מעולה
הצוות כולל את CV סנגפורי משוויץ, עמרי – ישראלי מברצלונה אירה ויואב ישראלים מ... ניסיון נהיגה בראלי (מצטבר של כל הצוות) 0 שעות.
המסלול – מתחיל מסנטנדר בצפון מזרח ספרד ועד לסביליה בדרום מערב סה"כ 2300 ק"מ בשמונה ימים. ואם תוסיפו על זה 1800 ק"מ להגיע לנקודת ההתחלה ולחזור מנקודת הסיום הולך להיות מסע מעניין.
מצב הכביש – זהו שמדובר על מסלול מחוץ לכביש ומאחר ויורד גשם בצפון הולך להיות אתגרי (לא בטוח שמתאים ללידי שלנו – אבל את זה נדע בסוף המסלול).
סה"כ רכבים מתחרים – 140 רכבים לפחות בגיל 25 (גיל 50 ומעלה מזכה ביחס מועדף)
טיפלנו ברכבים, החלפנו צמיגים, מלאנו שמן דלק מים, ארזנו ציוד ואנחנו מוכנים.
יוצאים עוד יומיים, נדווח מהדרך – בהצלחה לנו.
ההתחלה
אתם מכירים את התחושה שאתם נכנסים למסיבה כשעל זרועותכם כרוכה בר רפאלי והכל נעצר... כל המבטים מופנים אליכם, המוזיקה נחלשת, הרוקדים מפסיקים לרקוד וכולם מלווים אתכם עד שאתם מתיישבים. ובכן אני לא הרגשתי כך מעולם... עד אתמול.
הגענו לרחבת היציאה לראלי (ערב לפני היציאה לצורך בדיקה כיול ואישור) והעולם סביבנו כאילו נדם. מדובר על חבורה קשוחה שראתה דבר או שניים בענייני רכב. אבל הם לא ראו רולס-רויס בראלי שכזה. רוב המכוניות הן בגודל של פיאט פנדה או רנו 4, במשקל נוצה, חלקן עם הנעה,4x4 וגובה גחון של קומנדקר, בגיל 30. בעוד אנחנו רכב שרד בת 70 שנועד להסיע נסיכים ומלכות במסע הצדעה כזה או אחר.
ולמרות שכולם חושבים שאנחנו מאד אמיצים (או טפשים) אל פחד לידי סלביה (מספר 38) עם המראה הרכרוכי והמפונק, מתחת למכסה יש לה אופי של לוחם ואנחנו מוכנים לזינוק.
היום הראשון
יום מאתגר וסילביה עמדה בו בכבוד. תמונה אחת שווה 1000 מילים.
היום השלישי
ראלי. למכוניות קלסיות. אסור לעבור מהירות 50. תחרות על דיוק... נשמע קלי קלות. אז זהו שלא. נוהגים כל יום 10 שעות. וכשאני אומר נוהגים! הכוונה היא נוהגים ללא הפסקה. לעומת זאת תחרות על דיוק מתרחשת ב 5% מהזמן שאר הזמן אתה טס הכי מהר שאתה יכול להגיע לנקודה הבאה. כי אם תאחר לא תוכל להשתתף בתחרות הבאה לעומת זאת אם תקדים יהיו לך כמה דקות מנוחה. בקיצור מדובר על תחרות אמיתית וממש לא פשוטה. ההחלטה שלנו היתה לא להתחרות אלא לנסות לסיים יחד עם כולם וגם זה לא ממש פשוט. מי שמסיים מקבל נקודה (מתוך 100) אז אחרי 3 ימי תחרות אנחנו עם 2 נקודות (מתוך 300) יען כי את היום השלישי לא סיימנו, חצי שעה לסיום הלכו לנו הבלמים בגלגל אחד והגענו בצליעה למוסך והעתיד לוט בערפל.
סיכום
מאה וארבעים רכבים מתוכם ארבעים פיאט (וסיאט) פנדה, עשרה רנו 4, כשליש רכבי 4X4, ורולס רויס אחת. 280 משתתפים רובם דוברי ספרדית (בלבד) 3 דוברי עברית ואחד דובר הודית, 2,200 ק"מ של בוץ ואבק ואנחנו צלחנו 900 מתוכם 😊.
מרחוק הראלי נשמע כמו טיול מאורגן, אומרים לך לאן לנסוע, מתי לקום, איפה לחנות/ לישון/ לנשום. ואנחנו כזאבים בודדים לא ממש אוהבים שאומרים לנו מה לעשות. בתחילת המסע מקבלים ספר דרך שמפורט לרמת עשרות מטרים בודדים, למשל: סע 200 מטר ובצומת תמשיך ישר לאחר 300 מטרים פנה פניה חדה ימינה, בעוד 100 מטרים יש בית עקוף אותו מימין וכן הלאה קילומטר אחר קילומטר. באם מפספסים אפילו פניה אחת הולך הרצף ואין מושג איך להמשיך – GPS לא עוזר כי אין לנו מושג לאן להגיע וכבר אמר החתול ההוא "..אם את לא יודעת לאן, כל דרך היא טובה (או לא טובה)". רמז – חוזרים אחורה לנקודה הוודאית האחרונה וממשיכים משם. יותר מכך חייבים להגיע לנקודה הבאה (בעוד כמה עשרות ק"מ) בזמן מוגדר מראש. הגעת בזמן יופי תמשיך, איחרת לא תוכל להשתתף בתחרות הבאה, הקדמת יש לך זמן מנוחה עד לתחילת הזמן ולכן לאורך כל הדרך צריך לנסוע הכי מהר שאפשר בדרכי עפר, נחלים, ביצות, מהמורות ובולדרים. יש גם תחרויות (נהיגה במהירות קבועה, עמידה בזמנים וכו' – ומאחר שהחלטנו שהמטרה שלנו היא רק לסיים את המרוץ (מטרה שכאמור לא הושגה) לא ממש התייחסנו ברצינות לתחרות.
מקרוב הראלי ממש לא טיול מאורגן, אתה לעצמך, מידי פעם אתה עוקף או נעקף, מידי פעם אתה מקבל עדכון על דרך לא עבירה או תיקון מסלול, אבל לאורך כל המסלול אתה לבד, מנווט לבד, מתברבר לבד, עוצר לבד ומתקן בעיות לבד (אנחנו היינו שני רכבים שנסענו יחד לאורך כל המסלול כך שהעומס היה פשוט יותר) ולמי שלא נרמז 'לבד' זה טוב.
ולידי סילביה מבית רולס-רויס? לא פעם אמרו לנו "אתם לוקחים את פסל דויד לשפת הים ומשחקים איתו בחול", "רולס-רויס היא יצירת אומנות לא יתכן שאתם הורסים אותה בדרכים לא דרכים". ואכן פחדנו, פחדנו שלא נגיע לנקודת ההתחלה – הגענו, פחדנו שהרכב לא יעמוד ביום הראשון – עמד וגם ביום השני והשלישי, פחדנו שהמנוע לא יעמוד במאמץ – עמד וגם מערכת המתלים, הגיר ושאר המכלולים, אלא שאז פקע בה מיתר (היכן שהוא במערכת הבלמים) ולמרות שגדוד מכונאים בחן/ פרק/ ניסה לתקן, נאלצנו להכריז על הפסקה לאחר 3 ימים (מתוך 8).
סילביה נבנתה בשנות ה- 40 כאשר רוב הדרכים היו לא סלולות ולכן היא ממש לא מתרגשת מדרכים שכאלו הנסיעה בה חלקה ושקטה, הרכב שוקל כמעט שני טון (בעוד רוב המתחרים שלו פחות מטון) והיית מצפה שתתקשה במעבר מכשולים, עליות קשות, דרכים בוציות וכיוצא באלו. אך התחושה היא שאתה נוסע ברכב 4X4. לא היה מכשול שהיא לא עברה באלגנטיות האופיינית לה (למען ההגינות נציין שכמה פעמים לאורך המסלול עקפנו קטעים קשים במיוחד בדרכים חלופיות – בעיקר מאחר והיא לא מספיק גבוהה).
לסיכום – יש ראלי נוסף בעוד כחצי שנה ואנחנו בהחלט שוקלים להשתתף בו!!
EN