תאילנד

תאילנד - אם רוכבי האופנועים משאירים את הקסדות על האופנוע, המנעולים בבתים מסוג עתיק ופריץ והתיירים הולכים עם תיקי הגב על הגב, סימן שנאהב את המקום. תוסיפו על זה אנשים שמצחקקים כל הזמן (גם כשהם מבינים אותך ובעיקר כשהם לא). ועוד לא דיברנו על ים ושמש וקוקוס והנה אחלה מקום לבלות בו כמה שבועות. אבל יש תנאי אחד בלהיות תייר בתאילנד אתה חייב לאהוב מסאז'.

למעשה פגשנו שלושה תאילנד שונים:

הראשונה, האיים שבנויים לשלווה ומלאים בתיירים, אבל באופן שלא מציק. אחרי שעתיים נראה לך שנולדת כאן ואתה מתבונן מלמעלה על התיירים שזה מקרוב באו. למרות כמות התיירים אין באיים תחושה של צפיפות ויש המון מקומות להתבודדות.

תאילנד השנייה היא היבשת שם אתה מרגיש שזאת מדינת עולם שלישי. אנשים חיים ברחוב, נראה שכולם או איכרים או רוכלים (או שניהם). רמת האנגלית היא אפס כולל באתרים תיירותיים. וזה לא מפליא כי כמעט ולא רואים אירופאים, כל התיירות מקומית.

ותאילנד השלישית היא בנגקוק. והופתענו לטובה, מאד נקי, אין הרבה קבצנים וגם אלו שמנסים למכור לך משהו עושים את זה בעדינות. והתחושה היא שכל העיר ללא יוצא מהכלל היא דוכן אחד גדול וצפוף, שוק אוכל, בגדים, מכונות, בודהות, אלקטרוניקה והכל בזול. בבנקוק הולך רגל נחשב כקליפת השום גם אם הוא עובר במעבר חצייה וגם אם באור ירוק מספיק שהנהג יחוש בשמץ של היסוס מצידך הוא יעוט לעברך כאילו אתה לא קיים.

אנחנו כמובן העדפנו את תאילנד הראשונה.

p style="text-align: right">מאחר ואנחנו אוהבים את הודו, תמיד נשווה כל מקום לתת יבשת. ולתאילנד יש שני יתרונות מהותיים נקי כאן גם במקומות הכי שכוחי אל והכי חשוב כשמבקשים במסעדה אוכל לא חריף הוא באמת לא חריף.

ולסיום שמנו לב שהתאים משאירים הנעליים מחוץ לדלת אבל מכניסים את הטוסטוסים לסלון. וכעת ניוזילנד מחכה לנו.