אומן, אוקראינה

זאת קרוב לוודאי הנסיעה השביעית או שמינית שלי לקייב. כל פעם אמרתי לעצמי שאני חייב לבקר באומן ולא עשיתי כלום. הפעם עשיתי זאת. כשהגעתי לאומן הסתבר שהלילה יש הילוליה לציון יום מותו של הרבי, (לילה חמישי בסוכה). כשאמרתי שסתם הגעתי לא האמינו למזלי הטוב.

אומן עיירה שכוחת אל, שללא הרבי נחמן אף אחד לא היה שומע עליה. אין שום שילוט בתוך העיירה ל"ציון" (הקבר), אבל כל מקומי שאתה עוצר וכמובן שאינו מדבר אנגלית, ושואל אותו "רבי נחמן?" (כך בדיוק) יכוון אותך, וכשאתה מתקרב השפה השלטת עברית. לדעתי אומן זהה לגואה אבל לדוסים. אין כאן מישהו שאינו פריק (פרט לחסידים – וגם אותם כנראה שאין לי כלים לשפוט). לא ראיתי שני אנשים לבושים דומה, חלקם לבושים פסים, חלק משי שחור, חלק קפוטות גבוהות, נמוכות, פרווה או לבד, גרביים לבנות ארוכות, שלא נדבר על חוזרים בתשובה שלבושים מרגיל ועד זרוק לגמרי. אבל ללא ספק כולם עד האחרון שרוטים ברמה זאת או אחרת (ובניגוד למנהגי דיברתי עם המון ולא הייתי חסר סבלנות). קיבלו אותי בכיף, ישראל גוטליב אימץ אותי, סידר לי מגורים (סירבתי לקבל בחינם – העדפתי מלונית), הזמין אותי לארוחה, לקח אותי לסיבוב הכרות עם הציון, לימד אותי לומר תיקון כללי, והניח לי. בעקרון לא נטפלים אליך. אם אתה לא פונה לא מציקים לך. אבל, וכאן יש אבל גדול, אם אתה שואל אתה מקבל תשובה באורך הגלות - על רבי נחמן ורבי נתן ורבי פנחס והספרים, והגאונות, ומה לא. המון אגדות, וכולם אומרים לך שהם לא חכמים מספיק להבין אבל מרגישים את האמת והאור.

בניגוד למנהגי החלטתי להתמסר, הלכתי "להתפלל", אכלתי בחברותא, רקדתי, שרתי וקפצתי עם כולם. וצילמתי כמו מטורף. ללא ספק חוויה אנתרופולוגית בקהילה שנמצאת בשפיץ של המוזרות.

וכמובן כסף – שלא יהיה ספק זאת תעשייה, למראית עיין הכל חינם, הכניסה, הארוחה, המגורים (למי שרוצה), הבילויים בקיצור הכל. כל מה שתרצה יספקו לך בשניות, בחינם ועם חיוך. אבל כמות הכסף שאנשים שופכים שם על צדקה היא לא תאומן. הדלקת המדורה – דולרים, בקבוק שמן לשפוך על המדורה – שקלים, להוביל תפילה – גריבנה, קידוש - יורו וכו` וכו`. בקיצור אם אתה רוצה כבוד, תשלם.

במבט מלמעלה מדובר על כת שהעיקר שתאמין (כי אין סיכוי שתבין). אני חושב שהם מושכים פריקים כי העיקרון הוא שלא אומרים לך מה לעשות, אין חוקים ברורים רק תבוא ותשמח ותתרום לצדקה והרבי יעשה הכל כדי שיהיה לך טוב. מזכיר לי את הרי קרישנה, גם שם הבסיס מאד פשוט ובנוי על אמונה חזקה. אני בטוח שבשני המקרים יש עומק אבל כל האנשים שדיברתי איתם טרם הגיעו עמוק מספיק.

בשולי הסיפור - השבוע הסתובבתי בירושליים ואת מי אני פוגש? את האתיופי היפה שרקד באומן (וצלמתי אותו אולי 300 תמונות). כמובן שהחלפנו חיבוקים וחוויות וסיפרתי לו שתוך כדי ריקוד באומן קרעתי את גיד האכילס שלי, הוא טוען שזה סימן שרבי נחמן טיפל בגאווה שלי.