מכרנו את הקרוואן שלנו, קנינו BMW - GS והתחלנו במסע בדרום אמריקה על אופנוע - מבואנוס איירס לטקסס. התחנות הראשונות הן אורוגוואי וברזיל.
Motevideo, Uruguay
January, 2018
אומרים שתושבי אורוגוואי נחמדים, אבל אתה לא ממש רואה את זה כי הם מדברים רק ספרדית ומי שמדבר אנגלית (מעט מאד) מיועד לטיפול בתיירים כך שזה לא נחשב. מתי רואים אופי של העם? בעת משבר. אז הנה סיפור שאמנם הוא מקרה פרטי אבל לדעתי מראה משהו. הגענו לחניון ביום שבת לקחת את האופנוע והוא היה סגור (עד יום שני). על הדלת אין מספר טלפון או סימן, כשעמדנו אובדי עצות ניגש אלינו אדם דובר ספרדית מהירה וניסה להסביר לנו משהו כשראה שאנחנו לא מבינים, לקח אותנו ביד מרחק שני רחובות למן מחסן שהיה פתוח בשבת, במחסן לא דיברו אנגלית אבל אמרו לנו לחכות, לאחר כמה דקות הגיע הבעלים של המחסן שמדבר אנגלית. הוא לא מכיר את הבעלים של החניון אבל הלך איתי לחניון (שני רחובות) לבדוק שאין שם שום מספר, ואז עלה לו רעיון שאחד הלקוחות שלו מכיר את הבעלים של החניון, התקשר אליו הוא לא הכיר, אבל נתן שם של מישהו אחר שאולי מכיר, הוא לא הכיר... וככה זה המשיך עד שהרגשנו לא נעים וויתרנו. באירוע השתתפו כעשרה אנשים אף אחד מהם לא מכיר אותנו, סתם אנשים טובים. והאופנוע נשאר נעול עד יום שני.
אבל מסתבר שממש ליד המלון עושים במהלך הסופ"ש חזרות לקרנבל שיתחיל עוד כמה ימים, מאות אנשים- עשרות תופים, וכולם רוקדים, אווירה נהדרת, אם ככה נראות החזרות מעניין איך יראו החגיגות עצמם. נחכה ונראה.
Chuy, Uruguay-Brazil
January, 2018
אנחנו על האופנוע שלנו. האופנוע גדול (בכל מובן אפשרי) ואנחנו מתרגלים אליו, לרוח הנושבת לחוויה של להיות חלק מהנוף (ולא מחוצה לו), להשפעה של מזג האויר עלינו, לעובדה שאין כמעט מקום (למרות שיש לנו 3 ארגזים גדולים, תיק ענק, ותיק קטן, עדיין הכל בצמצום). מזג האוויר כאן הפכפך, למרות שקיץ עכשיו. אמנם עוד לא רכבנו במבול אבל היינו מאד קרובים, נצטרך גם לזה להתרגל.
העיר צ'ואי היא עיר נידחת באמצע שום מקום שלא היה שווה לבזבז עליה את השורה עד כה אבל היא מיוחדת בכך שהגבול בין ברזיל לאורוגוואי עובר ממש בעיבורה, ולא סתם אלא באמצע הרחוב הראשי, בצד אחד דוברים ספרדית בצד השני פורטוגזית, בצד אחד משלמים בפזוס, בצד השני בריאלים והכי מעניין כשבצד אחד השעה שמונה בצד השני שבע. וכמובן שאין גדר או חומה שמפרידה, סתם רחוב באמצע שום מקום.
Pelotas, Brazil
February, 2018
הגענו למלון שכוח אל בעיירה שכוחת אל בדרום ברזיל, פקידת הקבלה בחורה מבוגרת חייכנית קיבלה את פנינו, איך שהבינה ששפתנו איננה פורטוגזית, לא רק שחיוכה נמחק אלא שגם נאטמה לשמוע את מעט הספרדית שבפינו, לאחר כמה ניסיונות שלא צלחו פתחה גוגול טרנסלט וכתבה את אשר על ליבה ונתנה למחשב לדבר בשמה. ואכן המשפטים תורגמו להפליא ונוצרה בנינו תקשורת אינטימית ובלתי אמצעית. הברנשית מרוב שמחה פרצה בריקודים לאורך מסדרונות המלון תוך שהיא מספרת לכולם "אני מדברת אנגלית". ומאותו רגע כל פעם שנכנסנו לקבלה קידמו את פנינו משפטי מפתח באנגלית עם חיוך מאוזן לאוזן – היא ניצחה את המגבלות.
Florianopolis, Brazil
February, 2018
הקרנבל – נסענו 2000 ק"מ מחוץ למסלול כדי לקחת חלק בקרנבל בברזיל. אמנם לא היינו במקומות ה"נחשבים" כמו ריו או סאו פאולו אבל לפי דרוג ברזילאי פלוריאנאפוליס היתה בחמישיה הפותחת ואומר רק שהקרנבל בהחלט אירוע לתיירים (דהיינו מצטלם טוב). בגדול מדובר על מסיבה שנמשכת שלושה ימים (בעצם לילות), המונים ברחובות (כל כך צפוף שלא ניתן ללכת) אבל העיקר הוא ללכת ממקום למקום ולשתות. חלק מהאנשים מחופש (המון גברים מתחפשים לנשים), יש במות בידור שזה משאית עם רמקולים בגודל של משאית שברדיוס מאות מטרים מסביבם עושים כואב באוזן. למרות כמות האלכוהול, לא נתקלנו בכלל באלימות או בשכרות בוטה, רוב האנשים שמחים ויש ריקודים פה ושם.
האירוע של בתי הספר לסמבה הוא תהלוכה, בתוך אצטדיון, של תלבושות מפוארות שנמשך שעות על גבי שעות ודי משעמם אחרי חצי שעה אבל... מצטלם טוב. אנחנו לעומת מאוד אהבנו קבוצות שהולכות ברחוב עם תופים והקהל פשוט רוקד איתם וצועד בעקבותיהם.
ובשולי האירוע – עד כה לא פגשנו בטיול תיירים כמעט בכלל וישראלים בכלל לא. באירוע המדובר היציע בו ישבנו היו לפחות 50 חברה דוברי עברית (מאיפה הם צצו, ולמה דווקא ביציע שלנו).
Dois Vizinhos, Brazil
February, 2018
אנחנו מזמינים מלונות דרך בוקינג, בדרך כלל בערב שלפני. הפעם מצאנו מוטל עם ציון טוב וביקורות מעולות. הגענו למלון – והוא מוקף חומות גבוהות. כשאתה מגיע נפתח השער, וכשאתה עובר השער נסגר אך לפניך שער נוסף כך שאתה סגור בחדר עם הרכב. הרישום נעשה באינטרקום (הם לא מבינים מילה באנגלית או ספרדית). והשער נפתח, אתה נכנס לחצר שבה יש כניסות לחניות, סגורות בשערים. השער לחדר שלנו מתרומם ונסגר אחרינו. מהחניה יש גרם מדרגות שמוביל ישירות לחדר. רק שנכנסנו אליו הבנו שאנחנו במלון אהבה (מושכר בדרך כלל לפי שעות), בגדול החדר ממש אחלה, הכל נקי ומצוחצח, מודרני, וחדש. אבל מראות על כל הקירות והתקרה, אביזרי מין למכירה ובטלוויזיה רק ערוצי סקס. טוב אם אין ברירה אז נישאר. כשהזמנו אוכל הוא הגיע דרך פתח נסתר ללא מגע יד אדם, וגם ביציאה לא פוגשים אדם, דלתות נפתחות, דלתות נסגרות, אינטרקום ואתה בחוץ.
בגדול זה היה אחלה מלון פרט לעובדה שאתה מרגיש שעשית משהו לא בסדר. כעת כשאנחנו ערים לכך מסתבר שבכל עיר יש מלון כזה שנקרא מוטל. וכנראה שלא נחזור לכזה.
אגב בלי כוונה היינו שם בוולינטיין דיי.
Uruguay, Brazil - Summary
February, 2018
צ'ה גווארה נסע על אופנוע מבואנוס איירס לוונצואלה, תוך כדי כך כתב יומן והפך לקומוניסט. הבעיה שהאופנוע התקלקל די בתחילת הדרך ואת רוב המסע הוא עשה בטרמפים. מהסיבה הזאת החלטנו לא לעקוב אחריו ונסענו מבאונוס איירס לברזיל, וגם מהסיבה שהקרנבל בפתח ואם אנחנו בסביבה אז אסור להחמיץ. לקחנו מעבורת מבואנוס לאורגוואי ועלינו לאורך החוף. דרך מונדבידאו בואך ברזיל. שום דבר מיוחד למעט העובדה שנתקענו לסוף שבוע בעיר מאחר והחניון שבו חנינו היה סגור עד יום שני. אך הפסדנו יצא בשכרנו וזאת מאחר ונתקלנו ללא תכנון בחזרות לקרנבל במונדבידאו, שהיו מלהיבות (בדיעבד החזרות טובות יותר מהדבר האמיתי).
התחלנו בנסיעה לאורך החוף, על המפה זה נראה מבטיח, רצועת חוף מוקפת במים בשני הצדדים עם עיירות מנומנמות וחופים מבטיחים, במציאות, די עלוב, החופים טרשיים ולא יפים והעיירות סתמיות ולא מושכות להישאר. ולאחר מספר ימים החלטנו להכנס להרים ומדהים איך 50 ק"מ יכולים לשנות, הכביש המקביל לכביש החוף עובר במסלול פתלתל בעיירות מטופחות במזג אויר שמזכיר את האלפים בקיץ, כאילו אנחנו במדינה אחרת.
את הקרנבל פגשנו בפלוריאנפוליס, עיר שחציה על אי די פסטורלי עם עיירות וחופים כפי שחלמנו. אבל הקרנבל עצמו די אכזב, בגדול מדובר על מסיבה ברחוב שנמשכת שלושה ימים, ובה בעיקר שותים, למרות כמות השתייה לא נתקלנו בשיכורים ממש אלא בעיקר באנשים שמחים (מזכיר קצת את יום העצמאות בכיכר רבין). והתהלוכה עצמה, התלבושות וכמות האנשים מרשימים ונראה כאילו נועדו לתיירים למרות שכמעט לא היו שם תיירים. מפלוריאנפוליס חתכנו לכיוון ארגנטינה (כ- 1500 ק"מ) ולמפלי האיגוואסו.
לאחר כמעט חודש בברזיל (דרום המדינה) מה למדנו:
כמעט שלא נתקלנו בברזילאים דוברי אנגלית או ספרדית. בדרך כלל הם מבוהלים כששומעים אנגלית ומתחילים לדבר פורטוגזית עוד יותר מהר מהרגיל. לאורך כל הדרך לא נתקלנו בתיירים (למעט בפלוריאנפוליס – בעיקר תיירים מארגנטינה, יפני אחד שצילם את הקרנבל בו זמנית בשלוש מצלמות, ומלא ישראלים אחרי צבא).
הברזילאים אנשים נחמדים עם סבלנות, מאוד מתעניינים לגבינו למרות שכמות המילים המשותפות בנינו הן פחות מכף יד (בספרדית).
בתחום האוכל יש שתי אפשרויות, בופה חופשי עם אוכל תעשייתי ללא הגבלה, בצהריים המקומות הללו מפוצצים בסועדים, או פיצה (כאילו במקור לא פורטוגלים כבשו את המקום אלא איטלקים), כל ארוחה בכל מקום, מבחר עצום של מאפים ועוגות שנראים טוב אבל טועם כמו עוגות חנק.
הכבישים ברובם באיכות טובה, הנהיגה של הברזילאים סבירה, עם כמות באמפרים מפחידה שלא תמיד מודעים לך עליהם מראש (מספר פעמים מצאנו את עצמנו מרחפים באוויר). הנוף גבעות ירוקות שמשרות רוגע ואפשר לנהוג בתוכם שעות
EN 
